| בפני: | כבוד הנשיאה ד' ביניש |
| | כבוד השופטת מ' נאור |
| | כבוד השופט ס' ג'ובראן |
| המערער: | צבי גור |
| | נ ג ד |
| המשיבים: | 1. שירות בתי הסוהר |
| | 2. משטרת ישראל |
| רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע מיום 23.1.2008 בעע"א 5801/07 שניתנה על ידי כבוד השופטת ד' אבניאלי |
| בשם המערער: | עו"ד אייל אלון |
| בשם המשיבים: | עו"ד רועי-אביחי שויקה |
1. בקשת רשות הערעור שלפנינו הופנתה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ד' אבניאלי) אשר דחה את עתירת האסיר צבי גור (להלן: המערער) להתערב בסירובם של הממונים בשירות בתי הסוהר לאשר לו לצאת לחופשות ולהחזירו לכלא מעשיהו לצורך התחלת הליך שיקומי (עע"א 5801/07 צבי גור נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 23.1.2008)).
2. המערער מרצה עונש מאסר עולם החל משנת 1980 בגין חטיפתו ורציחתו של הילד אורון ירדן ז"ל בשנת 1980. עונשו נקצב לארבעים וחמש שנים ומתוכן הוא ריצה עד כה כשלושים. בין השנים 2005-1995 יצא המערער לחופשות באופן סדיר. אולם, בתחילת חודש מרץ 2005, בעקבות מידע מודיעיני שהצביע על התנהגות שלילית מצידו, בין היתר במהלך חופשותיו, הועבר המערער לאגף 1 בכלא מעשיהו ונשללה ממנו הזכות לצאת לחופשות. חודשיים מאוחר יותר הועבר המערער לכלא באר-שבע בו הוא שוהה כיום. בטרם הגשת העתירה, דנה ועדת אסירי עולם ארבע פעמים בבקשותיו של המערער לשוב ולצאת לחופשות, אולם בכל פעם המליצה הוועדה לדחות את הבקשה.
3. בית המשפט קמא לא מצא עילה להתערבותו בהחלטת ועדת אסירי העולם. בהחלטתו מיום 23.1.2008 פסק בית המשפט כי ההחלטה שלא לאשר חופשה למערער מעוגנת בחוות דעת פסיכולוגית מקצועית שקבעה כי למערער אין יכולת לעמוד בתנאי לחץ, והוא עלול לפעול בדרכים אנטי-סוציאליות במצבים אלו; כן מעוגן הסירוב במידע מודיעיני שהצביע על פנייה מצידו של המערער לגורמים עברייניים כדי שיסייעו לו בגביית חוב מאסיר לו הלווה כסף בעבר. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו בה שב וטען המערער כי החלטת ועדת אסירי העולם בעניינו הינה בלתי סבירה.
4. ביום 6.7.2009, בתום דיון שנערך בפנינו, החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור. יחד עם זאת, בהתחשב בהודעת באת-כוח המשיבים דאז כי עניינו של המערער צפוי להידון שוב בפני ועדת אסירי עולם במועד קרוב, לא ראינו להכריע בערעור בטרם יתקיים הדיון התקופתי בפני ועדת אסירי עולם. כן הפנינו את תשומת ליבה של באת-כוח המשיבים לכך שלהתרשמותנו מהחומר החסוי שהוצג בפנינו, ראוי לשקול אפשרויות להוציא את המערער לחופשה תוך קביעת תנאים להבטחת יציאתו ללא סיכון משמעותי. בהקשר זה ציינו, כי לוועדה שיקול דעת להמליץ הן לעניין אורך החופשה והן לעניין הגבלות תנועה ואפשרויות נוספות.
5. לאחר החלטתנו זו, הודיעה המדינה ביום 17.8.2009 כי ועדת אסירי העולם אכן המליצה לנציב שירות בתי הסוהר לאשר את יציאתו של המערער לחופשה תוך קביעת תנאים מגבילים. יחד עם זאת, נמסר כי נציב שירות בתי הסוהר השהה את החלטתו בעניין למשך חודשיים על מנת לבצע הערכת מצב מחודשת ביחס למערער. בהודעות עדכון נוספות שהוגשו מטעם המשיבים נמסר כי טרם ניתנה החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר בשל שיקולים שונים שאין זה המקום לפרטם. בנסיבות אלו קיימנו דיון בערעור פעם נוספת, במעמד הצדדים, בחלוף שנה מהדיון הקודם. בסופו של דיון זה, התבקשו המשיבים לשוב ולעדכן ביחס לעמדתו של נציב שירות בתי הסוהר לאחר בחינה מחודשת.
6. בהתאם להחלטת בית המשפט, הודיעו המשיבים ביום 19.7.2010 כי נציב שירות בתי הסוהר נדרש לעניינו של המערער, ולאחר שהובאו בפניו הערות בית המשפט ובהסתמך עליהן, החליט לאשר את יציאתו של המערער לחופשה ראשונה בת שמונה שעות. כן נמסר כי לאחר חזרתו של המערער מהחופשה יערוך מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר הערכת מצב שבה יקבעו התנאים למתן חופשות נוספות. כעבור חודש שבו המשיבים ועדכנו, בהתאם להחלטת בית המשפט, כי ביום 25.8.2010 אכן יצא המערער לחופשה ראשונה בת שמונה שעות בתנאים שנקבעו ובסיומה שב לבית הסוהר. בהודעה נוספת מיום 26.10.2010, אשר הוגשה בהתאם להחלטת בית המשפט, הודיעו המשיבים כי לאחר שובו של המערער מחופשתו הראשונה התקיים דיון בפני גורמי שירות בתי הסוהר שבסיומו הוחלט לאפשר את יציאתו של המערער לשתי חופשות נוספות בתנאים דומים לתנאי חופשתו הראשונה. עוד נמסר כי המערער אמנם יצא לחופשה נוספת בת שמונה שעות ביום 17.10.2010 ואף ממנה שב בזמן. כמו כן, הודע לנו כי דיון נוסף בדבר יציאתו לחופשה של המערער ותנאיה יתקיים בשירות בתי הסוהר בטרם יצא המערער לחופשה שלישית. המשיבים טענו כי בנסיבות אלו התייתר הערעור ודינו להימחק.
7. בהמשך להודעת המדינה, פנה המערער לבית המשפט בבקשה כי יקבע את תנאי חופשותיו ולחלופין כי יקבע דיון דחוף במעמד הצדדים. לטענתו של המערער, התנאים המגבילים שקבעו המשיבים לחופשותיו הינם בלתי מידתיים ובלתי הולמים את מצבו הנוכחי, לרבות העדר התחשבות בהליך השיקומי שעבר ובהמלצות הגורמים הטיפוליים בעניינו. בבקשה נוספת שהוגשה מטעמו ביום 2.11.2010, שב בא-כוח המערער ופרט את התנאים בהם, לשיטתו, ראוי לקבוע כי יתבצעו חופשותיו הבאות של המערער.
8. משהחל המערער לצאת לחופשות באופן סדיר נראה כי הסעד שהתבקש בעתירה ובערעור התקבל. ראוי להזכיר כי היעתרותנו לבקשת רשות הערעור התייחסה להחלטת בית המשפט המחוזי שלא להתערב בהחלטת המשיבים לשלול את יציאתו של המערער לחופשות לחלוטין. אולם, מאז, ובעקבות הדיון בבקשה, חלו שינויים בלתי מבוטלים במצבו של המערער ובמרכזם שינוי המלצתה של ועדת אסירי העולם ובעקבותיה שינוי בעמדתו של נציב שירות בתי הסוהר. שינויים אלו הובילו לכך שהמערער כבר יצא פעמיים לחופשה בת שמונה שעות, והוא עתיד לצאת לחופשה שלישית בקרוב. למעשה, כיום מלין בפנינו המערער על תנאי חופשותיו, ולא על סירוב המשיבים להוציאו לחופשות. סוגיה זו כלל לא נדונה בפני בית המשפט המחוזי וממילא לא ניתנה לגביה רשות ערעור. כפי שצוין בהחלטתנו מיום 6.7.2009, קביעת אורך חופשותיו של המערער והתנאים המגבילים שיחולו עליו בצאתו מסורים לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר. יש להניח, וכך אף עולה מהודעת המשיבים מיום 25.10.2010, כי עניין זה ישוב וייבחן בהתאם להתנהגותו של המערער ולהערכות הגורמים המקצועיים על פי הנהלים המקובלים בנציבות שירות בתי הסוהר בעניינים אלו. מכל מקום, עתירת המערער מוצתה בהלי כי הערעור שלפנינו. בית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שאישרה את הסירוב לאפשר חופשה כלשהי למערער, לא יקבע את משך חופשותיו, תכיפותן או תנאיהן. ככל שלא ימצא פתרון לעניינו של המערער, פתוחה בפניו האפשרות לעתור לסעדים בפני הערכאה המתאימה.
הערעור התקבל, אפוא, במובן המתואר לעיל ועניינו מוצה.
ה נ ש י א ה
השופטת מ' נאור:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש.
ניתן היום, כ"ב בכסלו התשע"א (29.11.2010).
ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה