עסקים קטנים ובינוניים וחוק הספאם- כיצד עסקים קטנים ובינוניים יכולים לשווק באינטרנט מבלי לעבור על החוק/ עו"ד נועם קוריס, מייסד משרד נ. קוריס ושות'

איך מפרסמים באינטרנט לפי החוק הישראלי

אפשר לפרסם גם לפי חוק דואר הזבל. ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008 המוכר כחוק דואר הזבל או חוק הספאם. החוק מאפשר בתנאים מסוימים לפרסם ללקוחות העסק באמצעות האינטרנט, בדואר אלקטרוני ואפילו באמצעות פקסים ומסרונים (SMS). מומלץ לדעת את הכללים החדשים שיש לעמוד בהם, בכדי שהפרסום של העסק יהיה בהתאם לכללים ויביא לקוחות חדשים וחוזרים לעסק ללא תביעות אזרחיות, כפי שהחוק מעודד.

החוק בישראל קבע פיצוי של עד 1,000 ₪ ללא הוכחת נזק לכל נמען שקיבל הודעה אלקטרונית שלא לפי הכללים. מאז כניסת חוק דואר הזבל ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008, הוגשו בישראל תביעות אזרחיות פרטיות לבתי המשפט ובמספר מקרים אף הוגשו לפי אותו החוק, גם תביעות ייצוגיות.

חוק דואר הזבל מעודד אכיפה אזרחית ולפיו ביקשו התובעים בתביעות הייצוגיות לייצג את כלל נמעני הדואר הפרסומי האסור לטענתם, כך שדרשו מהעסקים ששלחו את ההודעות הפרסומיות סכומים של מיליוני שקלים כפיצוי, ללא הוכחת נזק.

התביעות הייצוגיות שהוגשו טרם הוכרעו בטווח הזמן הקצר יחסית מאז כניסת החוק, אך ניכר שבבתי המשפט בערכאות הנמוכות החלה מגמה של עליה בסכומים הנפסקים. בבתי המשפט נרשמות לאחרונה פסיקות רבות והולכות של הסכומים המקסימאליים לפיצוי בגין כל הודעה, כאשר התובעים שכנעו שההודעות הפרסומיות נשלחו ללא הסכמתם ושלא לפי החוק.

חשוב לומר, שלמרות שנוסח החוק החדש כולל גם סנקציה פלילית, משטרת ישראל פרסמה שאין בכוונתה לאכוף את חוק דואר הזבל והיא מותירה בינתיים את אכיפתו לנמענים עצמם באמצעות אכיפה אזרחית.

 פרסומים אלקטרוניים בעולם

הנתונים שמסרו ספקיות האינטרנט בישראל וברחבי העולם עד לפני מספר שנים לימדו, שלמעלה מ- 80% מתעבורת הדואר האלקטרוני הוא דואר זבל בלתי רצוי, עד כדי איום על המשך מתן שירותי הדואר האלקטרוני הרגילים.

לאחר הסדרת דרכי הפרסומת באמצעות דואר אלקטרוני בארה"ב ובאירופה הסדיר גם המחוקק הישראלי את המותר והאסור בשיווק אל תיבות המייל בישראל, תוך שיצר מנגנון המשלב את החקיקה בארה"ב ((opt-out.והחקיקה באירופה ((opt-in.

עקרונות המנגנון האמריקאי הנם שניתן לשלוח דואר פרסומי כל זמן שהנמען לא ביקש במפורש להפסיק לקבלו. המנגנון האירופאי אימץ את הגישה על פיה ניתן לשלוח דואר פרסומי רק לנמען שהסכים מראש ובפעולה אקטיבית לקבל את דבר הפרסומת.

בישראל לאחר דיונים ומגוון לא מבוטל של הצעות חוק פרטיות וממשלתיות שהונחו על שולחנן של וועדות המדע והחקיקה במהלך השנים, התגבש מנגנון ישראלי ייחודי המשלב בין גישת ה-  opt-inלגישת ה- opt-out

חוק דואר הזבל הישראלי

החוק בישראל הפריד בין פרסום באמצעות עלוני נייר אל תיבות הדואר הקונבנציונאליות ובחר להתיר ולא להגביל את הפרסומות בדרך זו, כך שהתמקד רק בפרסומות שנשלחות באמצעים אלקטרוניים.

ההגבלה שנקבעה בישראל על הפרסום באמצעים האלקטרוניים נבעה מהרצון לרסן את היכולות הטכנולוגית שהתפתחו ושאפשרו לשלוח בקלות ובעלויות נמוכות, פרסומים לא רצויים ובלתי מבוקרים, שעמדו לדעת המחוקק, להציף מיליוני תיבות מייל אישיות, פקסים וטלפונים סלולאריים.

גם במקרים בהם הותר לפרסם על ידי משלוח הודעות פרסומיות נקבעו כללים רגולאטורים שנועדו להגן על מקבלי ההודעות הפוטנציאלים.

באילו אמצעים טכנולוגיים מותר לפרסם ?

מלבד עלוני הנייר עודד המחוקק את העסקים לפרסם באינטרנט באמצעות באנרים (פס פרסום), או מאמרים שיווקים שמפורסמים על גבי אתרי האינטרנט ומוצגים לעיני כל אך אינם פולשים אל תיבות המייל הפרטיות, בצורה בלתי מוזמנת.

מטרת החוק הינה למנוע את משלוח ההודעות הפרסומיות למי שאינו מעוניין בהן ולכן מותר לשלוח בישראל הודעות פרסומיות לרשימות תפוצה שנמעניהן אישרו מראש ובצורה אקטיבית את קבלת דברי פרסומות מהשולח, בצורה מפורשת.

קיים רצון לעודד גם פנייה אל לקוחות קיימים או לקוחות פוטנציאליים שקיימו מגע כלשהו עם העסק בעבר והשאירו את פרטיהם מרצונם. לכן, מותר לשלוח הודעות פרסומיות לאלו שמסרו את פרטיהם, ככל שניתנה להם הודעה מראש שייתכן ויישלחו אליהם הודעות פרסומיות. במקרים כאלו התנאי הוא שהפרסומות שתשלח תהיה בקשר למוצר או שירות דומים, לאלו שלגביהם התעניינו בעבר.

במקרים שהלקוחות עצמם הם בתי עסק, מתיר החוק לפנות גם בפנייה חד פעמית בתנאי שפניה יחידה זו לא תהיה בעצמה פניה פרסומית, אלה תהיה פניה לקבלת הסכמת הנמען לכך שישלחו לו על ידי העסק בעתיד, הודעות פרסומיות.

על מה חשוב להקפיד ?

בכל מקרה בו נחליט לפרסם על ידי האמצעים האלקטרוניים המנויים בחוק עדיין חשוב להקפיד תמיד לאפשר לנמענים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה שלנו בכל עת ובדרך פשוטה, קלה וללא עלויות מיוחדות.

ניכר שבתי המשפט החמירו במיוחד עד כה עם עסקים שהמשיכו לשלוח הודעות פרסומיות לנמענים גם לאחר שהתבקשו להפסיק לשלוח פרסומים לאותם הנמענים.

המחוקק קבע כללים מיוחדים לגבי דרך ההודעה לנמענים על זכותם לדרוש את הפסקת שליחת הפרסומות אליהם ונקבעו גם קביעות רגולציה להגנה על הנמנעים ולמשל חובת המפרסם לציין שת שמו וזהותו ואף לציין בשורת הכותרת של הודעת המייל הפרסומי, שמדובר בפרסומות.

האמור אינו מהווה יעוץ משפטי

עורך דין נועם קוריס עוסק בייעוץ ומתן חוות דעת לעסקים בתחום השיווק האלקטרוני.

עו"ד נועם קוריס מסביר כיצד עסקים יכולים לשווק באינטרנט מבלי לעבור על החוק

קוריס - עסקים קטנים כיצד לפרסם לפי חוק הספאם

עו"ד נועם קוריס מסביר כיצד עסקים יכולים לשווק באינטרנט מבלי לעבור על החוק

איך מפרסמים באינטרנט בצורה יעילה בלי לעבור על החוק

אפשר לפרסם גם לפי חוק דואר הזבל. ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008 המוכר כחוק דואר הזבל או חוק הספאם. החוק מאפשר בתנאים מסוימים לפרסם ללקוחות העסק באמצעות האינטרנט, בדואר אלקטרוני ואפילו באמצעות פקסים ומסרונים (SMS). מומלץ לדעת את הכללים החדשים שיש לעמוד בהם, בכדי שהפרסום של העסק יהיה בהתאם לכללים ויביא לקוחות חדשים וחוזרים לעסק ללא תביעות אזרחיות, כפי שהחוק מעודד.

החוק בישראל קבע פיצוי של עד 1,000 ₪ ללא הוכחת נזק לכל נמען שקיבל הודעה אלקטרונית שלא לפי הכללים. מאז כניסת חוק דואר הזבל ס' 30(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשס"ח 2008, הוגשו בישראל תביעות אזרחיות פרטיות לבתי המשפט ובמספר מקרים אף הוגשו לפי אותו החוק, גם תביעות ייצוגיות.

חוק דואר הזבל מעודד אכיפה אזרחית ולפיו ביקשו התובעים בתביעות הייצוגיות לייצג את כלל נמעני הדואר הפרסומי האסור לטענתם, כך שדרשו מהעסקים ששלחו את ההודעות הפרסומיות סכומים של מיליוני שקלים כפיצוי, ללא הוכחת נזק.

התביעות הייצוגיות שהוגשו טרם הוכרעו בטווח הזמן הקצר יחסית מאז כניסת החוק, אך ניכר שבבתי המשפט בערכאות הנמוכות החלה מגמה של עליה בסכומים הנפסקים. בבתי המשפט נרשמות לאחרונה פסיקות רבות והולכות של הסכומים המקסימאליים לפיצוי בגין כל הודעה, כאשר התובעים שכנעו שההודעות הפרסומיות נשלחו ללא הסכמתם ושלא לפי החוק.

חשוב לומר, שלמרות שנוסח החוק החדש כולל גם סנקציה פלילית, משטרת ישראל פרסמה שאין בכוונתה לאכוף את חוק דואר הזבל והיא מותירה בינתיים את אכיפתו לנמענים עצמם באמצעות אכיפה אזרחית.

נועם קוריס עורכי דין

פרסומים אלקטרוניים בעולם

הנתונים שמסרו ספקיות האינטרנט בישראל וברחבי העולם עד לפני מספר שנים לימדו, שלמעלה מ- 80% מתעבורת הדואר האלקטרוני הוא דואר זבל בלתי רצוי, עד כדי איום על המשך מתן שירותי הדואר האלקטרוני הרגילים.

לאחר הסדרת דרכי הפרסומת באמצעות דואר אלקטרוני בארה"ב ובאירופה הסדיר גם המחוקק הישראלי את המותר והאסור בשיווק אל תיבות המייל בישראל, תוך שיצר מנגנון המשלב את החקיקה בארה"ב ((opt-out.והחקיקה באירופה ((opt-in.

עקרונות המנגנון האמריקאי הנם שניתן לשלוח דואר פרסומי כל זמן שהנמען לא ביקש במפורש להפסיק לקבלו. המנגנון האירופאי אימץ את הגישה על פיה ניתן לשלוח דואר פרסומי רק לנמען שהסכים מראש ובפעולה אקטיבית לקבל את דבר הפרסומת.

בישראל לאחר דיונים ומגוון לא מבוטל של הצעות חוק פרטיות וממשלתיות שהונחו על שולחנן של וועדות המדע והחקיקה במהלך השנים, התגבש מנגנון ישראלי ייחודי המשלב בין גישת ה-  opt-inלגישת ה- opt-out

חוק דואר הזבל הישראלי

החוק בישראל הפריד בין פרסום באמצעות עלוני נייר אל תיבות הדואר הקונבנציונאליות ובחר להתיר ולא להגביל את הפרסומות בדרך זו, כך שהתמקד רק בפרסומות שנשלחות באמצעים אלקטרוניים.

ההגבלה שנקבעה בישראל על הפרסום באמצעים האלקטרוניים נבעה מהרצון לרסן את היכולות הטכנולוגית שהתפתחו ושאפשרו לשלוח בקלות ובעלויות נמוכות, פרסומים לא רצויים ובלתי מבוקרים, שעמדו לדעת המחוקק, להציף מיליוני תיבות מייל אישיות, פקסים וטלפונים סלולאריים.

גם במקרים בהם הותר לפרסם על ידי משלוח הודעות פרסומיות נקבעו כללים רגולאטורים שנועדו להגן על מקבלי ההודעות הפוטנציאלים כך שהפרסומים באינטרנט יהיו מאוזנים לרווחת ולטובת הציבור.

באילו אמצעים טכנולוגיים מותר לפרסם ?

מלבד עלוני הנייר עודד המחוקק את העסקים לפרסם באינטרנט באמצעות באנרים (פס פרסום), או מאמרים שיווקים שמפורסמים על גבי אתרי האינטרנט ומוצגים לעיני כל אך אינם פולשים אל תיבות המייל הפרטיות, בצורה בלתי מוזמנת.

מטרת החוק הינה למנוע את משלוח ההודעות הפרסומיות למי שאינו מעוניין בהן ולכן מותר לשלוח בישראל הודעות פרסומיות לרשימות תפוצה שנמעניהן אישרו מראש ובצורה אקטיבית את קבלת דברי פרסומות מהשולח, בצורה מפורשת.

קיים רצון לעודד גם פנייה אל לקוחות קיימים או לקוחות פוטנציאליים שקיימו מגע כלשהו עם העסק בעבר והשאירו את פרטיהם מרצונם. לכן, מותר לשלוח הודעות פרסומיות לאלו שמסרו את פרטיהם, ככל שניתנה להם הודעה מראש שייתכן ויישלחו אליהם הודעות פרסומיות. במקרים כאלו התנאי הוא שהפרסומות שתשלח תהיה בקשר למוצר או שירות דומים, לאלו שלגביהם התעניינו בעבר.

במקרים שהלקוחות עצמם הם בתי עסק, מתיר החוק לפנות גם בפנייה חד פעמית בתנאי שפניה יחידה זו לא תהיה בעצמה פניה פרסומית, אלה תהיה פניה לקבלת הסכמת הנמען לכך שישלחו לו על ידי העסק בעתיד, הודעות פרסומיות.

על מה חשוב להקפיד ?

בכל מקרה בו נחליט לפרסם על ידי האמצעים האלקטרוניים המנויים בחוק עדיין חשוב להקפיד תמיד לאפשר לנמענים להסיר את עצמם מרשימת התפוצה שלנו בכל עת ובדרך פשוטה, קלה וללא עלויות מיוחדות.

ניכר שבתי המשפט החמירו במיוחד עד כה עם עסקים שהמשיכו לשלוח הודעות פרסומיות לנמענים גם לאחר שהתבקשו להפסיק לשלוח פרסומים לאותם הנמענים.

המחוקק קבע כללים מיוחדים לגבי דרך ההודעה לנמענים על זכותם לדרוש את הפסקת שליחת הפרסומות אליהם ונקבעו גם קביעות רגולציה להגנה על הנמנעים ולמשל חובת המפרסם לציין שת שמו וזהותו ואף לציין בשורת הכותרת של הודעת המייל הפרסומי, שמדובר בפרסומות.

• עורך דין נועם קוריס עוסק בייעוץ ומתן חוות דעת לעסקים בתחום השיווק האלקטרוני.
• לנוסח המאמר שפורסם בדהמרקר מאת עורך דין נועם קוריס

נועם קוריס עורכי דין - מאמרים בדיני אינטרנט

הטרדות, דואר זבל ושאר הצקות באינטרנט/


ארז פרסי, עורך דין. משרד נועם קוריס ושות', עורכי דין



התקדמות המדיה בעידן האינטרנט מותירה את התיקונים החדשים לחוק התקשורת ללא הכרעות תקדימיות משמעותיות לעת עתה, בעניין הפצת הודעות ללא הסכמת הנמענים באמצעות רשת האינטרנט.

קשת ההודעות האפשרית שתגיע להכרעת בית המשפט יכול לכלול הודעות לגביהן יקבע שהיו סבירות, הודעות שהיו בלתי נעימות או מסבות אי נוחות, דרך הודעות שיקבע לגביהן שהוו עוולה אזרחית, ואפילו הודעות שהמגיעות לכדי העבירה הפלילית מס' 30 לחוק התקשורת, אשר שלוש שנות מאסר לצידה.

בע"פ (י-ם) 8995/04 מדינת ישראל נ' אברגון יוסף (פורסם בנבו) הסביר בית המשפט את עמדתו לעניין הטרדה תוך שתיאר כקולע, את ההסבר הבא:

"הטרדה היא תופעה שקל לזהותה אך קשה להגדירה. לעיתים, אף קשה מאד לתארה במילים. הטעם לכך הוא שהתקשורת בין בני אדם נעשית לא רק באמצעות רעיונות ומסרים המועברים במילים מילים. התקשורת בין בני אדם נעשית באמצעות התנהגויות דקות ולפעמים דקיקות, אשר קשה לתארן במילים, שפת הגוף, העיניים, נעימת הקול, מגע, כאשר אדם נראה עצוב קל להבחין בכך, כאשר אדם נראה שמח, קל לראות זאת על פניו. כאשר אדם נראה מאיים, אנו חשים זאת על עצמנו..."

סעיף 30 לחוק התקשורת מגדיר בין השאר מהי הטרדה ואף קובע כי מדובר בעבירה פלילית:

"המשתמש במיתקן בזק באופן שיש בו כדי לפגוע, להפחיד, להטריד, ליצור חרדה או להרגיז שלא כדין, דינו - מאסר שלוש שנים."



ברעפ 10462/03הלינור הראר נ' מדינת ישראל התייחס בית המשפט העליון לסעיף 30 לחוק התקשורת ולשאלות העולות ממנו, לגבי הרכיבים הטכניים של תוכן הפניה מהטרדה. בית המשפט שאל עצמו האם תוכן ההודעות עצמן צריך להיות מטריד או האם ניתן להסתפק בעובדה שעצם משלוח ההודעות מהווה הטרדה, בכדי שייקבע שמדובר בעבירה פלילית, לפי ס' 30 לחוק התקשורת.



בפסק הדין ריסן בית המשפט את חופש הביטוי תוך שמירה על חשיבותו, בקביעה שהטרדת הזולת באמצעות מתקני הבזק אינה יכולה להסתתר תחת חופש הביטוי: "אין חופש הביטוי החופש לרדת לחיי הזולת"



בע"פ 751/90 בלזר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (4) קבע השופט שמגר, כי "הטרדה כוללת, לצורך ענייננו, כל פניה אל אדם בדיבור או במעשה שיש בו כדי לטרדו ממנוחתו או מעיסוק באותם עניינים שהוא בוחר לו מרצונו. הדבר כולל, בין היתר, פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו, צלצול סרק בדלת או בטלפון, מעקבים גלויים או נסתרים, צעידה בעקבות אדם, עריכת משמרות, פניות אליו כדי שישוב ויבחן טענותיו והאשמותיו, בייחוד בלוית איום מוסווה ששמו או משרתו ייפגעו... שיש בהם כדי להעסיק אדם בעניינים שאינם אלא, כלשון העם, בלבול מוח גרידא". ראו גם קדמי, על הדין בפלילים ב (תשנ"ה), 884".

בין השאר קבע בית המשפט העליון כי סעיף 30 לחוק מצריך ברמה העקרונית גם מרכיבים תוכניים בכדי ליצור הפחדה וחרדה

הדוגמא הנזכרת לעיל הינה רק חלק ממסכת הטרדות המבוצעות באמצעות "מיתקן בזק" כהגדרתו בחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982(להלן: "חוק התקשורת").

כך לדוגמא גם מקרים בהם נשלחים מיילים ו/או פקסים מגורמים מסוימים לנמענים עלולים להיחשב כהטרדה על פי סעיף 30 לחוק.

נשאלת השאלה באילו מקרים מדובר בהטרדה ובאילו מקרים מדובר בשליחת דברי פרסומת כהגדרתם בחוק התקשורת כפי שיובהר להלן ("דואר זבל" או "ספאם"), אם בכלל ומה ההבדלים ביניהם על פי הגדרת החוק ומה ההשלכות של עיקרון חופש הביטוי בעניין, בכלל ובפרט.

באותו הדיון ברעפ 10462/03הלינור הראר נ' מדינת ישראל לעיל, התייחס בית המשפט העליון כאמור לסעיף 30 לחוק התקשורת ודן גם בעניינים נוספים הנובעים ממנו.

בין השאר קבע בית המשפט העליון כי סעיף 30 לחוק מצריך ברמה העקרונית גם מרכיבים תוכניים בכדי ליצור הפחדה וחרדה וכך נאמר בפסק הדין:

"הדעת נותנת כי את סעיף 30 יש לקרוא כמקשה הרמונית אחת, ובקריאה זו מתייצבת השאלה, הניתן להפחיד, ליצור חרדה אך בהקשר טכני בלבד, או שמא ככלל יצטרפו מרכיבים תוכניים. לא אומר שלא יתכן כלל וכלל להפחיד וליצור חרדה "צורנית" בלבד, כי בוודאי יהיו מקרים מסוימים שבהם יצלצל אדם לזולתו ללא הרף וינתק ואין נאמרות מלים, והזולת יפחד ויחרד. אך האם לכך בלבד כיוון הסעיף? לדידי, התשובה אינה חיובית, ובהיקש, כך לדעתי גם לגבי הרגזה והטרדה."



אולם, יש לציין כי בפסק הדין גם נקבע כי כל מקרה יבחן לגופו ובהחלט יתכנו מקרים בהם יקבע בית המשפט כי מדובר בהפחדה גם ללא מרכיבים תוכניים.

באשר לביאור המונח הטרדה עשה בית המשפט הקשה מסעיפי חוק אחרים בכדי ללמדנו את הפרוש הנכון למונח.

בין השאר השווה בית המשפט את המונח הטרדה המצוי בסעיף 249 לחוק העונשין שעניינו הטרדת עד.

דומה אפוא כי הרשימה לעיל כפי שציין השופט שמגר בפסק הדין לעיל אינה רשימה סגורה ויתכנו גם מקרים נוספים אשר יחשבו כהטרדה.

באשר לשאלת חופש הביטוי קבע בית המשפט, כי אין הטרדת הזולת בטלפון או בפקסימיליה מהווה ביטוי לחופש ביטוי, יש לציין בהקשר זה כי בית המשפט העליון בארה"ב קבע כי זכותו של הפרט לפרטיות בביתו גוברת על זכותו של המטריד לחופש ביטוי, על-פי התיקון הראשון לחוקה.

אימתי אם כן מדובר בענייננו בעבירה פלילית על פי סעיף 30 לחוק התקשורת או במשלוח דואר זבל על פי סעיף 30א(א)?

כך לשון התיקון לחוק התקשורת אשר עוגן בסעיף 30א(א) ונכנס לתוקפו ביום 01.12.2008:

"הודעה אלקטרונית" – מסר בזק מקודד המועבר ברשת האינטרנט אל נמען או קבוצה של נמענים, וניתן לשמירה ולאחזור בדרך ממוחשבת;

" דבר פרסומת " – מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת;

"מפרסם" – מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישתו של נושא דבר הפרסומת, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו; או מי שמשווק את נושא דבר הפרסומת בעבור אחר; לעניין זה, לא יראו כמפרסם מי שביצע, בעבור אחר, פעולת שיגור של דבר פרסומת כשירות בזק לפי רישיון כללי, רישיון מיוחד או מכוח היתר כללי, שניתנו לפי חוק זה.

30 א(א)(ב) לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב, לרבות בהודעה אלקטרונית או בשיחה מוקלטת; פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה.

יש לציין כי משלוח "דואר זבל" בניגוד לסעיף 30 א(א), מהווה אף הוא עבירה פלילית כמו גם בסעיף 30 לחוק התקשורת לעיל.

המחוקק למעשה אינו מפריד בין דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, אולם המשותף לכולן הינו הצורך בדבר העברת מסר פרסומת המעודד רכישת מוצרים או הוצאת כספים בדרך אחרת, אולם ראוי לציין כי המחוקק בחר שלא להכניס ללשון הסעיף אזכורי מילים כגון "הטרדה" "הפחדה" וכדומה כפי שציין בסעיף 30 ולמעשה ישנה הפרדה ברורה בין השניים.

אם נסכם את האמור לעיל, נגיע למסקנה כי ספק אם בתי המשפט יקבעו כי שליחת "דואר זבל" מהווה גם הטרדה על פי סעיף 30 לחוק התקשורת אולם ברור, כי הגבול בינם הינו דק ולאור העובדה כי כל מקרה יבחן לגופו וכפי שהובהר גם פניות טלפוניות המעמיסות על זמנו של האדם, צלצולי סרק בדלת או בטלפון יחשבו כהטרדה יתכנו בהחלט מקרים גבוליים בהם גם משלוח דואר זבל יתפרש לכל הפחות כהטרדה.

הכותב הנו עורך דין ממשרד עורכי דין נ. קוריס ושות' העוסק בדיני אינטרנט.

אין האמור מהווה תחליף לייעוץ משפטי.